אזור היין הספרדי ריברה דל דוארו נחשב לעיתים לאלטר-אגו של אזור היין המפורסם ריוחה. שניהם מתמחים אמנם ביינות אדומים מבוססי טמפרניו, אך בעוד תעשיית היין של ריוחה נהנית מחשיבות כלכלית והיסטורית בת 200 שנים, ריברה דל דוארו החל זוכה לתהילתו בשנות ה80-׳. אזור יין צעיר יחסית זה, שקיבל מעמד DO( מקביל לאפלסיון צרפתי( רק ב,1982- חייב את הצלחתו הפתאומית לשני יקבים פורצי דרך - ולמבקר היין הכל יכול של אותה התקופה. הציונים המעולים שקיבלו וגה סיציליה של משפחת אלבארז ופסקרה של אלחנדרו פרננדז מרוברט פארקר האמריקאי לוו בחשיפה עולמית בלתי נמנעת. בלעדיה, ייתכן והעמק הגבוה של נהר הדוארו וגפני ה״טינטה דל פאיס״ שלו היו נשארים ידועים למעטים. ריברה דל דוארו )גדות הדוארו, בתרגום חופשי( נמצא ברמה הצפונית הגבוהה של חצי האי האיברי, במרכז ספרד, כשעתיים נסיעה ממדריד. נהר הדוארו מעניק לכרמים את המים להם הם זקוקים, ולאזור כולו - את שמו. כשהוא ממשיך בדרכו מערבה, הדוארו שחוצה את הגבול לפורטוגל משנה את שמו לדואורו, והוא הופך לעורק החיים של תעשיית הפורט היין הפורטוגזי המחוזק והמתוק. אחוזת היין דומיניו פורנייה נוסדה בשנת 1960 הרבה לפני בום הנטיעות הגדול של שנות ה.80- היא שוכנת ממש על גדות הנהר, מחובקת לאורך 2 ק״מ על ידי עיקול טבעי מקסים. 500 דונם הגפנים הבוגרות שלה, שגילן עד 60 שנה, נטועות בטרסות בגובה 800 עד 900 מטרים ב22- חלקות. הקרקע, משקע מגוון של תחמוצות סידן, גיר, חרסית וחול קוורץ, תורמת אף היא למורכבות הייחודית של היינות. האקלים היבשתי של ריברה דל דוארו נע בקיצוניות בין קיץ חורך לחורפים קרים וקשים, עם טמפרטורות שבין מינוס 18 עד למעלה מ40- מעלות. צינת הלילה שיורדת מרכסי ההרים גם בחודשי הקיץ מאטה את ההבשלה ומאפשרת לענבים לשמר חומציות רעננה וטובה ולצבור עושר ארומטי. שילוב של טכנולוגיות ייננות מודרניות וכבוד גדול למסורות האזור מאפשר ליקב להפיק מפרי זה יינות עשירים ומלאי כח. כמו באזור ריוחה, גם כאן, בריברה דל דוארו, היינות מסווגים לא לפי חלקת המקור אלא לפי משך ואופן ההבגרה: קריאנזה, היין הצעיר של היקב, מבגיר לכל הפחות שנתיים, מהן 12 חודשים בחביות אלון חדשות. יין הרזרבה מבגיר מינימום של 36 חודשים, מהם 18-24 בחביות אלון צרפתי חדשות. ב2019- נרכשה אחוזת פורנייה על ידי קבוצת היין הספרדית הידועה גונזאלס ביאס, וצורפה לפורטפוליו האיכותי שלה. מנואל מריה גונזאלס, סוחר שרי )יין ספרדי מאזור חרז(, הבין בשנת 1835 שיהיה חייב לייצר יין משלו אם הוא רוצה לעשות חיל כסוחר. לעזרתו נחלץ דודו מצד אמו, ז׳וזה אנחל שכינויו היה טיו פפה, שלימד אותו איך להפיק שרי בשיטת הסולרה המסורתית. הסולרה הראשונה של מנואל מריה כונתה לאות תודה ״טיו פפה״, והפכה לאגדה כש20- שנה אחר כך השרי ממנה היה הראשון שיוצא מספרד לאנגליה. שוק השרי התפתח במהירות, ונציגו הבריטי של מנואל מריה גונזאלס באנגליה, רוברט בלייק ביאס, הפך שותף. כך נוסדה הקבוצה, והיום, בני הדור החמישי ממשיכים לפתח את העסק באמצעות יקבים רבים שהם רוכשים בספרד ובעולם החדש. הם מייצאים ללמעלה מ100- מדינות ומציעים גם משקאות אלכוהוליים כמו ברנדי וויסקי וג׳ין.